פסק-דין בתיק תא"מ 289-01-11

1.       בפני תביעת התובעת, שהינה חברה להשכרת כלי רכב בליסינג, נגד הנתבעים וזאת לתשלום סך 62,043 ש"ח.

טענות התובעת

2.       במועד הגשת התביעה התובעת מצויה בהליכי פירוק.

3.       ביום 21.1.08 שכרה הנתבעת מהתובעת מכונית פולקסוואגן פאסט שנת ייצור 2008 (להלן: "המכונית") לתקופה בת 36 חודשים בתנאים הנקובים בחוזה מספר 43317033/6 ובטופס "תנאים כלליים גרסה מספר 3.4" אשר נחתם ע"י הנתבעת.

4.       הנתבעת התחייבה לשלם בגין המכונית 33 תשלומים חודשיים, שווים, רצופים בסך 5,172 ש"ח כולל מע"מ בנוסף לתשלום פיקדון בסך השווה ל-3 תשלומים חודשיים. בנוסף, התחייבה הנתבעת לשלם לתובעת תשלום מוסכם עבור חריגה לכל קילומטר עודף מעבר לקילומטרז' השנתי המוסכם וכן לשאת בכל התשלומים המוסכמים נשוא ההסכם.

5.       להבטחת התשלומים מסרה הנתבעת 1 לתובעת שטר הנערב על ידי הנתבע 2.

6.       הנתבעת שילמה לתובעת 28 תשלומים חודשיים מתוך 36 התשלומים.

7.       ביום 15.6.10 השיבה הנתבעת את המכונית לחזקת התובעת, כאשר במועד זה הזמינה התובעת חוות דעת שמאי בנוגע לנזקים שנגרמו למכונית ובהתאם לחוות דעתו הועמדו הנזקים על סך של 2,040 ש"ח שאותם חויבה הנתבעת לשלם.

8.       בנוסף, נמצא כי הנתבעת חרגה ב-66,542 קילומטר מהקילומטרז' המוסכם ולפיכך חויבה בסך של 23,156.62 ש"ח בגין החריגה.

9.       הנתבעת החליטה באופן חד-צדדי להביא את ההסכם בין הצדדים לסיומו בלא הסכמת התובעת. שיק שניתן על ידי הנתבעת על חשבון החוב על סך 8,536 ש"ח נפרע על ידי התובעת וקוזז מסכום החוב.

טענות הנתבעת

10.   טענות הנתבעת הועלו בבקשה לביטול פסק דין שאותה ביקשו הנתבעים לראות ככתב הגנה.

11.   לטענת הנתבעים, התביעה מחוסרת עילה בשל הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים לסילוק כל התביעות ביום 15.6.10.

12.   הסכם הפשרה הראשון נעשה בדרך של הצעה שהציעה הנתבעת לתובעת במכתב ששלחה אליה עם פירוט ההתחשבנות בין הצדדים שאליו צורף שיק בגובה יתרת החוב שעלתה מן ההתחשבנות, כאשר במכתב ציינה הנתבעת כי פירעון השיק יהיה ביטוי להסכמת התובעת לסיכום זה ולכך שתשלום זה הינו יתרת חובות הנתבעים לתובעת לכל דבר וענין.

13.   לטענת הנתבעים, קודם למשלוח השיק התקיים בין הצדדים משא ומתן באשר להתחשבנות והסכומים המגיעים לתובעת עם סיום ההתקשרות, כאשר בסיומו של המו"מ שלחה הנתבעת לתובעת ביום 15.6.10 את התחשיב המפורט של יתרת החוב שהסתכם בסך של 8,536 ש"ח תוך שלמכתב צורף השיק.

14.   נציג התובעת אישר את תוכן הדברים והוציא קבלות בהתאם לסיכום בין הצדדים ואף הגיש את השיק לפירעון בפועל, דבר המהווה אישור לקבלת מרכיבי הפשרה וסילוק כל התחייבויות הנתבעת. כל הקבלות שהונפקו על ידי התובעת בגין התשלומים הופקו בדיוק בהתאם למרכיבי הפשרה שהוצעה על ידי הנתבעת והתקבלה על ידי התובעת, כך לדוגמא זיכתה התובעת את הנתבעת בסך של 16,810 ש"ח בגין 3 חודשי פיקדון דמי שכירות שהופקדו על ידה במעמד החתימה על החוזה וכך גם בהתחשבנות על הקילומטר העודף.

15.   לטענת הנתבעת, מרגע שהתובעת הפקידה את השיק לפירעון היא הביעה בכך את הסכמתה ואת מחויבותה לתנאים שבמכתב הנתבעת ובכך השתכללה הצעת הפשרה שבמכתב לכדי הסכם פשרה.

16.   לטענת הנתבעת, חרף קיומו של הסכם הפשרה הראשון הגישה התובעת כתב תביעה זה נגד הנתבעים.

17.   בעקבות הגשת התביעה, ערכה הנתבעת ביחד עם נציגיה המוסמכים של התובעת- המנהלים המיוחדים שמונו לה על ידי בית המשפט, חישוב נוסף של הסכומים המגיעים לה מהנתבעת על פי הנתונים שפורטו בכתב התביעה.